<h1>ספר הפרדס — שער עשירי</h1>
<h2>דף ג.</h2>
ויש מי שכתב דנשים יוצאות ידי חובתן בברכת המזון של אנשים אע"פ שאינן מבינות לשון הקודש, והביאו ראיה מדתניא בפ' שלשה שאכלו [ברכות מ"ה ע"ב] תניא נמי הכי שנים שאכלו מצוה ליחלק בד"א בששניהם סופרים אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא, אלמא דאע"ג דאין הבור מבין מה שהוא אומר יצא. וכן ראיתי לשר של קוצי ז"ל שכתב כך, והוסיף הרב ז"ל והוא שיהא דעת שומע ומשמיע. ולענין אם (יש) אכלו שלשה נשים כאחד אם [חייבות], גרסי' בפרק שלשה שאכלו נשים מזמנות לעצמן כלומר שלשה נשים שאוכלות כאחת חייבין לזמן, וכן כתב השר של קוצי ז"ל וכן כתבו המפרשים ז"ל, והראב"ד ז"ל היה מצוה לנשים בביתו שאם יהיו שלשה שיזמנו לעצמן, ולא כן כתבו בתוספות ז"ל, והרב ר' יונה ז"ל כתב דנשים חייבות בזמון, ומאי דתנן במתני' נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן, הני מילי בנשים שאוכלות עם אנשים אינם מצטרפות לזמון משום שאינן בברית ולא בתורה ואין להם חלק בארץ, אבל אם אכלו בינם לבין עצמם חייבות בזמון.
גרסי' התם בפ' שלשה שאכלו [ברכות מ"ח ע"א] אמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו, וכן הלכתא. כתבו הגאונים ז"ל דדוקא שנכנס לכלל שלש עשרה אע"ג דלא הביא שתי שערות אבל אם לא באו לכלל שלש עשרה אע"פ שהביאו שתי שערות אין מזמנין עליהן, אבל הרב אלפסי וגאון אחר ז"ל כתבו דכיון דקארו ליה קטן אפי' בן שבע ובן שמונה, וכן דעת הר"ם במז"ל. והרב ז"ל הוסיף על דברי הרב אלפסי ז"ל שאומר שקטן היודע למי מברכין מזמנין עליו בין למניין שלשה בין למנין עשרה, וכן דעת ר' יהושעיה הזקן ז"ל. והוא שיודע למי מברכין כמו שאמרנו. וראיה לדבר ממעשה שהביאו בגמרא אביי ורבא בר בר חנא הוו יתבי קמיה דרבה, אמר להו למאן מברכין אמרו ליה לרחמנא, ורחמנא היכא יתיב, אביי נפק לאבראי ואחוי ליה כלפי רקיעא, רבא בר בר חנא אחוי ליה כלפי טללא, אלמא משמע דכל זמן שיודעין למי מברכין מזמנין עליהן. ויש מי שדחה ראיה זו דלאו שללמוד הלכה למעשה נעשה אלא דרך שחוק והדור כמו שעושים בקטנים כדי לחדדם, ואין זו דחיה כלל. אבל מכל מקום רבי' יצחק הזקן ז"ל סבירא ליה כדעת הגאונים הראשונים ז"ל שכתבתי דאין מזמנין עליהן עד שיכנסו לכלל שלש עשרה, והביא ראיה מן הירושלמי דגרסי' אמר ר' אסי כמה זמנין אכלית עם תחליפא אבא ועם ר' חנינא בר סיסי ולא זמנין עלי עד שהבאתי ב' שערות, והמחמיר תבוא עליו ברכה אבל אין אנו נוהגין כן. ופוק חזי מה עמא דבר.
<h2>דף י.</h2>
גרסי' בפר' שלשה שאכלו [ברכות נ"א ע"ב] אין משיחין בכוס של ברכה, פרש"י ז"ל שלא ישיח המברך משלקח כוס על דעת לברך. וכתבו בתוספות דהוא הדין שאין המסובין רשאין להשיח כלל מפני שצריכין לכוין שומע ומשמיע. וכתב הרב ר' יונה דמ"מ לדברי כולם לאחר שהתחיל המברך אין לאחרים לשוח באמצע הברכה אלא צריך שיכוונו לצאת וישמעו מפי המברך, ואע"ג דאמרי' בתקיעות שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא ונמצא שמשיח בין תקיעה לתקיעה, זהו בדיעבד אבל לכתחילה צריך לשומעם על הסדר.
